מאמר מצויין של רבקה מונטרון. בחרתי לתרגם אותו לעברית במלואו.
נשים רבות סובלות מהשפעות של מחסור ביוד ורואים את זה מסביבנו יותר ויותר. לאחוז גדול מהנשים שאני רואה יש הפרעה בבלוטת התריס כזו או אחרת – בוודאי יותר מאשר לאלה שלא.
מצבים הורמונליים שונים, בין אם מדובר בדימום כבד, מחלות שד פיברוציסטיות, שרירנים, תסמונת שחלות פוליציסטיות, עקרות או סרטן הורמונלי כגון שד, שחלות, רירית הרחם, ערמונית – כולם במגמת עלייה.
מחסור ביוד קשור מאוד לכל הבעיות הללו.
כבר בשנים 2007-2008, התחלתי לבדוק את כל הלקוחות שלי לאיתור יוד באמצעות בדיקת הפרשת שתן 24 שעות. לאחר כ -20 בדיקות שכולם חזרו “לא מספיקים”, הייתה לי ההזדמנות לשאול את ד”ר דיוויד בראונשטיין, מחבר הספר “יוד: למה אתה צריך את זה – למה אתה לא יכול לחיות בלי זה”, את כל השאלות הדחופות שלי.
ראשית, שאלתי אותו לכמה אחוזים מהמטופלים יש מידה מספקת של יוד. הוא צחק ואמר, “אולי 2-3 אחוז.” הצעתי, “אם ככה, אני תוהה למה בעצם אנחנו טורחים לבדוק …” והוא הסכים.
אם כך. מדוע לאוכלוסייה שלנו כל כך חסר היוד?
מלכתחילה, חסר יוד באדמה. בשנות השישים, יוד שימש כמרכך בצק בלחם מסחרי. בשנות השמונים הוחלף היוד בברום, רעל שממלא את המקומות שיוד צריך לתפוס בגוף. יוד בלחם נספג הרבה יותר טוב ממלח יוד. כאשר היוד נעקר על ידי הברום, לא רק שלא קיבלנו יוד במזון באופן אוטומטי, אלא רעלן הברום התמקם ברקמות גופנו הזקוקות ליוד.
יוד מזין את בלוטת התריס. בלוטת התריס אמורה להיות רוויה ביוד. כאשר אדם פוגש את הרופא שלו לבדיקות שגרתיות, במידה וההורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH) גבוה, הוא מקבל אוטומטית מרשם טירוקסין. בלוטת התריס לא מייצרת מספיק הורמונים? פשוט הוסף הורמון סינתטי, וואלה!
אה … אם זה היה כל כך קל.
הידעת שיש יותר יוד מרוכז ברקמת השד מאשר בבלוטת התריס? הידעת שיוד ממסר את האסטרוגן לצורתו השפירה ביותר, שאינה גורמת לסרטן, ולאחר מכן נועל את הצורה הזו לכל קולטני האסטרוגן, וחוסם את הגישה לצורות הרעילות וגורמות לסרטן?
הייתי עדה (בקליניקה) למקרים של מחזורים כבדים ושדיים פיברוציסטיים שהתנקו תוך חודש בעקבות שימוש ביוד/אשלגן יודיד משלים. אותו “פתרון לוגול” תועד לפתרון סרטן השד במינון של 50 מ”ג ביום בהיעדר כל טיפול אחר.
כששאלתי את ד”ר בראונשטיין כמה לדעתו כדאי לתת למטופלת, הוא ענה, “אני רק ממשיך להגדיל עד שהנורה נדלקת.” הוא לוקח פי 6 מהמינון היומי שאני עושה. הוא מדגיש: “אם לאישה יש סרטן שד, אז צריך להתחיל ישר מ 50 מ”ג. ” (שזה 8 טיפות לוגול ביום).
מדוע הרופא שלך לא סיפר לך על חשיבותו של יוד? ראשית, זהו חלק חסר בחינוך הרפואי. לאחר מכן יש את המורכבות בעבודה עם מטופלים שרוצים להשתמש ביוד. כאשר אדם מתחיל לצרוך יוד, רמות ה-TSH יכולות לעלות במשך חודשים רבים, מכיוון שלTSH יש תפקיד אחר והוא העברת יוד לתוך בלוטת התריס. עם זאת, האישה תרגיש הרבה יותר טוב, וכל בדיקה אחרת של בלוטת התריס תהיה מצויינת (רמת ה-T3 וה-T4 למשל). הרבה יותר קל לומר למטופלת, “המספרים שלך גדולים; את בסדר!” אבל היא מתייפחת, “אני עדיין קרה, קירחת, סובלת מעצירות, מותשת ולא זוכרת כלום!”
דייויד בראונשטיין טבע גם את המושג “יודופוביה”. אחד ה”פחדים “הגדולים הוא, למשל, בלוטת התריס של השימוטו, המהווה התקף אוטואימוני בבלוטת התריס. החשש הוא ששימוש ביוד יוסיף “דלק לאש”. התשובה לבעיה זו, למעשה, היא סלניום. אז השניים עובדים יחד ופשוט צריך להשתמש בהם ביחד.
יוד – אתה צריך את זה, ואתה לא יכול לחיות בלעדיו!